הלכות ליל הסדר
הלכות ליל הסדר
במאמר זה נעבור בתמציתיות על הדינים המרכזיים בצורה הטובה והנאותה ביותר , לקראת הלילה הגדול והמשופע בהכי הרבה מצוות, 64 מצוות[1]- ליל הסדר .
קדש-כל בני הבית נדרשים לשתות את הכוס . כוס זו הינה כוס קידוש לכל דבר . הלכך, [2]יש לתפוס הכוס בשתי ידיו בתחלה ולאחר מכן לשחרר את השמאלית ואחר כך משאירים הכוס ביד ימין[3]. בנוסף, שומעים את הקידוש מבעל הבית ויוצאים ידי חובה מדין שומע כעונה ומדין ברוב עם הדרת מלך. במקרה ובעל הבית בולע מילים יש לומר ביחד איתו ועדיף בלחש (שלא יפגע – אם שייך פגיעה).
מה דין אדם שאכל או שתה בלא הסבה? השו"ע (תעב,ז) כותב שאם לא הסב לא יצא ידי חובה. אומנם, למעשה, לבני אשכנז רק בכוס ראשונה ושניה חוזר לשתות. נשים גם כן צריכות להסב[4] ואם לא הסבו אז אם קצת קשה יכולות להקל. באילו שלבים בליל הסדר ישנה חובה להסב? בכל ארבעת הכוסות, באכילת כזית הראשון של המצה , באכילת 'כורך' ובאכילת האפיקומן. עם זאת , בכל שלבי ה'שולחן עורך' דהיינו בזמן הארוחה הסבה זו הינה בגדר רשות ולא בגדר חובה. כלל תפקידו של עורך הסדר לתת את הדעת ולהזכיר לאנשים להסב ולהראות גינוני מלכות ולהודיע לבני המשפחה : 'עכשיו שותים כוס ראשון', 'עכשיו מסבים...' וכן על זה הדרך כיד ה' הטובה עליו וכפי רצון ויכולת השומעים להקשיב[5].
לכתחילה עדיף לשתות יין ולא מיץ ענבים, שהרי בו ישנה יותר שמחה וחירות[6]. אומנם, מי שקשה לו עם היין ,ובפרט מי שלא רגיל וחושש מההשפעה החזקה של שני הכוסות הראשונות שהינם על 'בטן ריקה', יקח לליל הסדר מיץ ענבים[7]. למי שחושש, ישנה אפשרות לערבב חצי כוס יין וחצי כוס מיץ ענבים ואז עדיין נחשב כשותה יין ולא עושה כל כך כאב ראש, ומי שגם אפשרות זו קשה עליו יערבב רבע כוס יין ושלושת רבעי כוס מיץ ענבים. ואם גם אפשרות זו מכבידה - ישתה רק מיץ ענבים.
צריך לתת כוס גם לילדים הקטנים ואין הדבר מעכב[8]- הלכך, השתדלו הילדים לשתות מלוא לוגמם[9]. בשעת הדחק אפשר לנקוט כרבי יהודה וכשער הציון אות ס' שאין צריכים ליתן 4 כוסות לילדים קטנים.
לכתחילה שיעור שתית הכוס הינו רביעית ובדיעבד רוב רביעית[10]. צריך לכתחילה להקפיד לקחת כוסות לא גדולות כדי שהרביעית שהאדם שותה יהיה גם רוב כוס. בדיעבד גם אם שתה רוב רביעית ולא רביעית וגם רוב רביעית שאינה רוב כוס -יצא ידי חובה.
לכתחילה צריך להקפיד לשתות הכוס בבת אחת ולא לאט לאט, ובדיעבד אם שתה יותר מזמן שיעור שתית רביעית[11] אך תוך כדי שיעור אכילת פרס[12] כותבים האחרונים[13] - שיצא ידי חובה.
לכתחילה אין לדבר שיחת חולין מאמירת 'עבדים היינו' עד 'ברוך אתה ה'- גאל ישראל' וכן אסור לאכול ולשתות תוך כדי הגדה[14]. מי שצמא – יכול לשתות קצת מים. ואם רואים שאנשים רעבים אזי רשאים מיד אחרי הקידוש ולפני אכילת הכרפס לאכול קמעא למשל ישנו מנהג לאכול ביצה בליל הסדר[15] שהרי כל יום בשבוע שיחול בו ליל פסח יחול גם תשעה באב , מעין 'על מצות ומרורים יאכלוהו'. טעם נוסף לאכילת הביצה הוא משום זכר לחורבן חגיגה, וכיון שעדיין לצערינו איננו יכולים להקריב קורבן לכן אנו מתאבלים. האכילה המותרת הינה אכילה אשר תשבור את הרעב דהיינו קצת סלט וקצת דג או ביצה וסיום בברכת 'בורא נפשות'. יש להזהר לא לאכול לשבוע שהרי יש לאכול את המצה לתאבון.
שטיפת והדחת הכוסות: לפי הפשט אין צורך בשטיפה והדחה[16] ולכן אין חיוב שטיפה בין שתית כוס אחת לחבירתה[17], ולפי המקובלים צריך שטיפה והדחה ,ולפעמים צורך זה מייצר קושי לכן מובנת פסקתו של המ"ב הכותב שטוב ונכון מצד הידור מצווה לעשות זאת ולא יותר.
יש ענין שכל אחד ימזוג הכוס לחבירו[18] - לכן לכתחילה כמה שאפשר יקפידו על כך.
לכתחילה מצוות צריכות כוונה[19] , ובפרט בלילה כל כך קדוש ומשופע במצוות . הלכך צריך העורך לדעת מה עושים בכל מצווה ומצווה ולהודיע לזרז ולהסביר למסובים מה עושים בכל שלב ושלב מליל הסדר: 'עכשיו עושים כוס ראשון שהוא גם קידוש וגם חלק מ4 כוסות' , 'עכשיו אכילת כזית אפיקומן ' וכן על זה הדרך. בדיעבד, אף אם לא כוון בפרוש , יצא ידי חובה כיון שהמעשה וההסבה וכל שאר הדברים מוכיחים שזוהי מטרתו של האדם.
כותב מרן החיד"א בברכי יוסף[20], שלכתחילה יש לכוון בברכת שהחיינו על כל המצוות שבלילה ולהגיד לבעל הבית ולמסובים שיכוונו לצאת ידי חובת כל המצוות. עד כאן קדש.
כרפס- שני דברים עיקרים צריך להקפיד בכרפס[21] - לכתחילה לאכול פחות מכזית מהכרפס בכדי לא להכנס לספק ברכה אחרונה. בנוסף, יש לכוון בברכת 'בורא פרי האדמה' של הכרפס לפטור את המרור, ואם לא עשה כן , בדיעבד, לא יברך ברכה אחרונה על הכרפס ואף לא יברך ברכה ראשונה על המרור.
מגיד- ישנו דין 'שומע כעונה' בהגדה כשם ששייך במצוות רבות התליות בדיבור . אף על פי כן, ראוי שכל אחד יקרא בעצמו בשקט יחד עם הקורא בקול , כיון שמוציא הדברים בפיו הדברים מעוררים וחודרים יותר לליבו. יש לציין שלא יוצאים ידי חובה בקריאת ילד הקטן מגיל 13. גם הנשים צריכות לומר ההגדה , ואם מטופלות בילדים - יגידו לפחות את דברי רבן גמליאל : ' כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו- פסח מצה ומרור ..' וטעמיהם- 'פסח על שום ... מצה על שום מה...'[22] .
אמירת ההגדה על ידי הילדים : צריך לחשוב מראש איך לתפוס ולגרות את הילדים להיות שותפים בהרגשה כאילו הם יצאו ממצרים , שמא ע"י חידונים וחידושים, או אולי דווקא ע"י המחשות והצגות . ענין זה חשוב ביותר משום שזהו הלילה בו אנו מעבירים את האמונה מדור לדור דרך החדרת כוחו של הקב"ה בעולם[23] .
רחצה-אחר שסיימו את ההגדה ושתו כוס שניה נוטלים ידים לסעודה. אלא שלענין 'ברכת על נטילת ידיים' נחלקו הפוסקים האם הנטילה על אכילת הכרפס מועילה לנטילה לשם אכילה או לא. אם יודע האדם שלא שמר את ידיו אחרי שתית כוס שניה יטול עם ברכה. אם שמר האדם ידיו בצורה ודאית נחלקו הפוסקים אם יכול לטנף ידיו ולברך על נטילת ידיים. הביאור הלכה [24] כותב שיטנף ידיו בכדי לא להכנס לספק. וזוהי אינה ברכה שאינה צריכה שהרי עושה זאת על מנת להסתלק מהספק. מאידך, חזו"ע עמוד ס"ב [25] כותב שאסור לטנף בשביל להצריך ברכה שחושש שמא זוהי ברכה שאינה צריכה. ובכדי לצאת ידי חובת כל הדעות יבקש ממי שידיו אינם שמורות שיברך ויוציאו ידי חובה.
כתב החתם סופר (שו"ת חו"מ קצ"ו בהשמטות) שמצוות אכילת מצה זו המצווה היחידה מכל מצוות האכילה שהיא מצוות עשה גמורה מהתורה שנוהגת בזמן הזה בכל שנה. ולכן יש לנו לחבב מצווה זו ולקיימה כהלכתה.
לוקחים את שתי המצות השלימות וחצי המצה ומברכים המוציא 'לחם מן הארץ' על שלושתם בכדי לקיים מצוות לחם משנה על שתי מצות שלימות. לאחר הברכה שומטים בעדינות המצה התחתונה שהיא שלימה ואז מברכים על המצה וחצי שנשארו בידיו "על אכילת מצה". ואוכל כזית מהעליונה וכזית מהפרוסה ואוכלם בהסבה.
וכעת נשאלות מספר שאלות: למה לוקחים שני כזיתות ולא כזית אחד? והאם חובת אכילת שני כזיתות הינה על בעל הבית בלבד או שמא החובה אף על שאר המסובים? ובכלל ,מהי הכמות הנדרשת באכילת המצות?
על פי המבואר בפוסקים האחרונים [26] - צריכים לאכול כזית לצאת ידי ברכת 'על אכילת מצה' וכיון שיש מחלוקת ראשונים על מה מיוחסת ברכת 'על אכילת המצה' -על המצה העליונה או על שמא הפרוסה לכן בכדי לצאת כל השיטות צריך לאכול כזית משניהם. ברם, זוהי חובה רק על בעל הבית שאוכל משניהם אבל לכל שאר המסובים אין צורך כי אין מספיק כזית בשביל כל אחד[27] .
כמות הנדרשת באכילת המצות- הכמות המובאת להלן הינה כמות "על הנייר" מכל מקום המליצו הפוסקים לאכול כזית מצה ברויח כדי שיהא כזית מצה בתוך מעיו , חוץ מהפירורים ומה שנשאר בין החניכיים.
שיעור כזית בקשות- בעל הבית צריך לאכול מהמצה העליונה ו- 20 גרם מהמצה הפרוסה , כיון שמשקל זה שווה בנפח ל- 27 סמ"ק[28]. יתר המסובים לוקחים חתיכה מהמצה העליונה כלחם משנה. ולוקחים מהמצות לידם 27 סמ"ק. אם יכול נכון וראוי להחמיר כצל"ח שהתקטנו הביצים וכזית זה 35 גרם (50 סמ"ק)- כמבואר במשנ"ב ובבה"ל[29] שבאכילות שחיובם מהתורה יש להחמיר ולאכול את השיעור הגדול..ולספרדים ראוי בחומרא כמבואר אור לציון ובחזו"ע[30] לאכול כמות זו במצה הראשונה.
שיעור כזית ברכות- לפי כוחות הטבע שטבעם הקב"ה השיעור הינו שיעור שונה : ככל שהחומר צפוף יותר נפחו יהיה פחות ומשקלו יהיה רב, מאידך , ככל שהחומר מרווח יותר נפחו יהיה רב ומשקלו פחות ולכן במצות רכות צריך 35 גרם במשקל בכדי להגיע ל נפח 27 גרם. יוצא - בעל הבית 35 גרם (כפול 70 גרם). יתר המסובים- גרם 35 גרם לכל אחד . ומי שרוצה להחמיר צל"ח צריך 65 גרם.
לכתחילה צריך לכוון ב'על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור לפטור את הכורך'.לכן פוסק השו"ע[31] שאסור לכתחילה לדבר משנטל את ידיו עד הכורך.
שולחן עורך- יש להקפיד על שני דברים מרכזיים: א. לא לאכול צלי וגם לא צלי קידר. יש מאחינו התימנים הנוהגים לאכול צלי בליל הסדר. המ"ב[32] - צריך לשומרו לאוכלו ביום המחרת. ב. לא לאכול יותר מדי כדי שיאכל האפיקומן 'על השובע' דהיינו עם קצת חשק . למעשה,גם אם אין חשק בדיעבד יצא כל עוד אינו אוכל אכילה גסה.
צפון- צריך לכתחילה להקפיד לאכול האפיקומן עד חצות ובדיעבד ניתן לאוכלו כל הלילה . הרמ"א[33] מוסיף שישתדל לומר הלל עם ברכה (ברכה שאחרי ההלל) , עד חצות.
לגבי שתיה אחרי אפיקומן : מים קפה ותה מותר.
יש המחמירים לאכול שתי כזיתות באפיקומן זכר לקורבן פסח, וזכר למצה הנאכלת עימו.
מסיים השו"ע[34] -" חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה"- שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים עוד השנה אכי"ר.
[1] כידוע בשם הגר"א- ס' ליל שימורים-עניני ליל הפסח-להגר"ש ברעוודה עמ' מו
[2] כמבואר בשו"ע או"ח סימן קפ"ג.
[3] וכן יעשו כל בני הבית בכוס שלישית (כוס ברכת המזון).
[4] אלא אם מנהגן שלא להסב (בנות תימן וחלק מבנות אשכנז).
[5] בהמשך המאמר נסביר את חשיבות תפקידו של העורך לא רק מהצד הרעיוני חוויתי אלא אף מהצד ההלכתי.
[7] נשים וקטנים יכולים לכתחילה לשתות מיץ ענבים
[9] מלוא לוגמיו של קטן הוא בערך 30-35 סמ"ק
[11] רמ"א תע"ב ס"י, מ"ב ס"ק ל"ד
[12] לכתחילה 4 דקות והגר"ע יוסף כותב ששעורו בן 6 ל 7.5 דקות
[13] המשנה ברורה סימן תעד, ס"ק לד והגר"ע יוסף בחזון עובדיה פסח עמוד ט"ז.
[14] כמבואר בשו"ע תע"ג, א וביאור הלכה שם על סעיף ג בשו"ע.
[22] עקב חשיבות אמירה זו, יקפידו שגם הילדים המתרוצצים יאמרו קטע קצר זה.
[23] להרחבה בענין עיין במאמר :'דברי התעוררות לחג הפסח' , המופיע בתחילת הספר.
[25] וכ"כ בנו הילקוט יוסף בקצוש"ע תעג סעיף ג.
[26] שו"ע תעה,א ובהרבה האחרונים בניהם כף החיים, משנ"ב ,הגר"ע יוסף ועוד.
[27] אומנם בשאלה ששאלתי את הגאון הרב מוצפי שליט"א אמר לי שהדין להחמיר על כל בני הבית ויש המקילין באכילת שני כזיתות רק לבעל הבית, נקטנו כסברת רוב האחרונים.
[28] אע"ג שיש מחמירים ללכת לפי משקל החיוב לאכול כזית משתי המצות הינו מדרבנן ובדין דרבנן ניתן ללכת לפי נפח אלא שמכל מקום צריך לאכול שיעור כזית לפי המשקל, וכשאוכל 20 גרם מכל מצה הרי שיש בזה כזית לפי משקל. זאת ועוד, חשוב לציין שלא רק פוסקי אשכנז הורו ללכת לפי נפח אלא אף האור לציון והשמש ומגן הורו כך לכתחילה.
[29] בה"ל סימן רע"א סעיף י"ג ד"ה של רביעית, משנ"ב סימן תפ"ו ס"ק א
[30] כלשונו הזהב של הגרע"י בחזו"ע פסח עמ' סו' בהערות : ראוי לחוש לזה כל כמה שאפשר ומיהו במקום צער קצת יש להקל בכזית.
